רבי אריה
לייב משפולה
נולד
בשנת תפ"ה לאביו ר' ברוך גרונדי, אביו בא לאוקראינה
מבוהמיה והתישב בנחלתו של הגראף פוטוצקי
הסמוכה לאומן בה נולד לו בנו שנודע אח"כ בכנויו
"הסבא משפולה". הנער הצטיין בכשרונות מעולים
ואביו שלחו ללמוד תורה לחצרו של רבי פנחס מקוריץ
שחבבו וקרבו מאד. לאחר שישב שנים מספר בבית
חותנו במידודובקה ושקד על תורת הנגלה והנסתר
בקר יחד עם רבו רבי פנחס אצל הבעש"ט שהועידו
לאדמורו"ת לאחר שיערוך גלות שבע שנים וישיג
את שלמות נפשו.
רבי לייב
עשה כמצוות הבעש"ט, נדד על פני עיירות ישראל
ראה הרבה ולמד הרבה, הכיר אנשים וקנה נסיון,
ובכל מקום בואו עשה גדולות למען חיזוק התורה
והיהדות. הוא נתחבב על המוני העם ותשמש
גבורם של עשרות ספורים נפלאים. שפולה מקום
מושבו שמשה מרכז לאלפי חסידים הוא דבק בחסידות
המקורית וחלק על דרכו של רבי נחתן מברצלב
שראה בה סטיה מתורת הבעש"ט. אף הוא נהג כרבי
נחמן לספר ספורי תעשיות שהדמיון וההפלגה
מנת חלקם. בספר "תפארת מהרא"ל" פיוטרקוב
תרע"ד המכיל את תולדות חייו וחלק מספוריו
והאגדות עליו כונסו גם דברי תורתו המועטים
.נפטר בשפולה ביום ו' בתשרי תקע"ב
התפלה
בלא כוונה
כל המתפלל
בלי כוונה הרי מניח הרים של חול; סיד ולבנים.
אבל אם מים אין לו איך יודבקו המינים האלה
זה עם זה לשוות מהם איזה בנין. תפארת מהרא"ל עמ' 69.
הפתיחה
לסדר של פסח
קדש ורחץ
הם כמו פתיחה לעריכת הסדר. -- ואיתא בזוהר
פרשת אמור עה"פ ובחודש הראשון ר' חייא פתח:
אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק -- אמרה כנסת
ישראל אני ישנה בגלותא דמצרים דהוו בני
בשעבודא דקשיו וכו' הרי מוכח מן הפתיחה
הזאת שהשכינה הקדושה בגלות היא בבחינת שינה
בסוד הסתלקות המוחין של אורות עולמות העליונים,
ומפני זה אמר המן ישנו עם אחד.. כדאיתא במדרש
אלוהיהם של אלו ישן הוא. ומכש"כ שישראל הן בגלות
בבהי' שינה והסתלקות המוחי.ן כי מאין יהיו להם
מוחין לעבודת הש"י כיון שהם בגלות בצרה
ובצוקה מעונים ונרדפים? וזהו הסוד שהנהיגו
אבותינו את התינוקות לומר פתיחה כזאת לפני
הסדר כמו הפתיחה שאמר רבי חייא וכך הוא
פירוש הדברים האלה: אז דער
טאטע קומט אהיים פין שיל"
וכשאבא שב מבית הכנסת היינו אבינו שבשמים
"אזוֹי ווי ער קומט צוריק \אהיים
צו זיך אין הימעל אריין פון שוּל" לאחר תפילת ערבית והוא ראה איך
שישראל התפללו בהתלהבות כל אחד לפי ערכו, אף
שכל אחד ואחד הוא עייף ויגע מן הדחק והלחץ והעבודה
והטרחה של קודם הפסח מ"מ באו כולם לבית הכנסת
להתפלל ערבית ואמרו הלל בהתלהבות ובהשתפכות
הלב לפני השי"ת, כל אחד לפי ערכו, על כן "דארף ער באלד קידוש צו מאכן" עליו מיד לקדש, פירוש שהוא
צריך תיכף לחדש את הקידושין שלנו מה שאמר וארשתיך
לי לעולם, והוא צריך לגאול אותנו בלילה
הזה שהוא ליל שמורים לדורות לגאולת ישראל.
וזהו הטעם "כדי די קליינע
קינדערלעך זאלן נישט אנטשלאפנט ווערן אין
זאלן קעניון פרעגן מה נשתנה" ושהתינוקות לא ירדמו ויוכלו לשאול
מה נשתנה, פירוש הילדים הקטנים היינו עם ישראל
בבחי' קטון יעקב ובבחי' ילד שעשועים שלא ישנו
בשינה עמוקה בגלות. פי' שלא יתיאשו ח"ו מן
הגאולה ויוכלו לשאול את אביהם שבשמים מה נשתנה
הלילה הזה מכל הלילות היינו הגלות הזה מכל
הגלויות שנתארך כל כך. שם
עמ' 68.
דור
דוֹר וּמלחמתו
בכל
דור ודור יש להלחם נגד יצר הרע באמצעים חדשים,
כי הישנים כבר ידועים לו והוא מסתגל אליהם
ולפיכך כל צדיק בדורו סולל דרך חדשה בעבודת
ה' ובדרך זו יש ללכת. שם
עמ' 89 .
המלשין
מדוע
נקרא המלשין בשם מסור כי הלא על פי דקדוק הלשון
הוא צריך לו קרא בשם מוסר? אלא שהענין הוא כך;
כי זה האיש המלשין נעשה תיכף מסור לגמרי בידי
הסטרא אחרא, ומן הרגע שעשה את העבירה הזאת
הוא נמסר ברשות הסטרא אחרא גופו נשמתו ורכושו
ואף גם התורה והתפלה שלו. שם עמ' 09.
משנת
ת"ר ואילך
ראיתי
גדולים שכתבו קץ על ביאת המשיה זה בכה וזה בבה
ואין ספק אצלי כי ללא צורך כתבו זאת אבל
אנכי אוכל לגלות רק זאת שהיכל המשיח סגור עוד
עם מסגר גדול ונורא מאד אף התרשישים מתפלאים
על גודל המסגר הזה. אבל בשנת ת"ר לאלף הששי איתא
בזוהר הקדוש דאז יתפתחון תרעי דהכמתא ואז
יהיה נפתח גם המסגר הזה ויעמוד השער של היכל
המשיח מוכן להפתח, אבל אינני רואה מי שיפתחנו
אם לא השי"ת בכבודו ובעצמוֹ, כמו שכתוב כי ביום
נקם בלבי ושנת גאולי באה ואביט ואין עוזר ואשתומם
ואין סומך ותושע לי זרועי וגו'. בפסוקים
אלה נרמז קץ הגאולה האמתית אבל אסור לגלות
הצדיקים אשר יהיו בעולם משנת ת"ר ואילך אף שיהיו
קטנים במדריגה מכל מקום יהא ביכולתם לומר
תורות גדולות ורזין דאורייתא יותר מן הצדיקים
הגדולים אשר בזמן הזה וכל זה מחמת שהם יהיו
אחר הזמן של פתיחת תרעי דחכמתא. אבל מצדם
יהיו אז הצדיקים קטנים במדרגה עד אשר הם
בעצמם לא יהיו מבינים על עמקות התורה אשר
יחדשו ויעלה על רעיונם לומר ע"י כח הארה
דלעילא. ועתה אנחנו מתפללים עליהם הבינם
מה שידברו היינו שיתן השי"ת בהם דעת
באופן שהם בעצמם יוכלו להיות על כל פנים מבינים
על התורות שידברו בפיהם. שם עמ' 98.
מספוריו
על עצמו
היה זאת
בשנה החמישית של ימי גלותי אני באתי לכפר אחד
שהיה רחוק איזו פרסאות מעיר פאלטאווי שם
הי' דר "ארענדאר" יהודי שהיה קצת מכניס אורח.
נכנסתי אצלו לשבות שם שבת קודש והיה שם
עוד אורח עני אחד שעל פניו היה נראה כמו אורח
הגון מעט וגם קצת בן תורה אבל לא היה תוכו
כברוֹ כי במוצאי ש"ק גנב מבית הארענדאר
כוס של כסף עם ב' כפות כסף ויטמינם באמתחתו.
זה האורח עשה קצת היכרות עמי ונדברנו יחד שביום
א' בבוקר נלך שנינו ביחד משם לדרכנו וכך הוה.
תיכף ביום א' בבוקר השכם הלכנו שנינו משם ביחד
ואמנם ראיתי שהאורח ההוא היה מביט בכל פעם
מאחוריו לצד הכפר שהיינו שם בשבת קודש, אבל
לא עלתה על דעתי כלל אפילו לשאול אותו מדוע
הוא מביט בכל פעם לאחוריו. הלכנו כן ביחד
קרוב לפרסא אחת ושם היה יער גדול על שני צדדי
הדרך. פתאום כאשר ראה האורח ההוא מרחוק שעגלה
נוסעת אחרנו אמו לי זה האורח תדע ידידי שבטני
כואב לי ואני צריך מאד לנקיות על כן אבקשך
שתשב פה מעט ותמתין לי איזה רגעים ומסר לי את
אמתחתו לשמרו תיכף התחיל לעשות פסיעות גסות
אל תוך היער ונעלם ממני. אנכי חשבתי כי בודאי
כנים דבריו ישבתי על הארץ והנחתי אצלי אמתחתי
ואמתחת האורח להמתין עליו. אחרי איזה רגעים
שמעתי קול עגלה הנוסעת מן צד הכפר על הדרך אשר
הלכנו בה בעגלה ישבו שני אנשים כאשר אנשי
העגלה ראו אותי ממרחק התחילו להריץ את הסוסים
במהירות יותר עד שקרבה העגלה לנגדי. אנכי הכרתי
תיכף שזה הוא הארענדאר אשר הייתי אצלו בשבת
קודש, ראיתי שיושב אצלו נכרי אחד זה הנכרי
היה העסטאראסטי" של הכפר הארענדאר הכיר
אותי תיכף וצוח אל הנכרי הלא זה הוא הגנב. בתוך
זה קפצו שניהם מן העגלה ורצו אלי והתחילו תיכף
לחפש אצלי ויחפשו גם בשני האמתחות וימצאו
את הגנבה. הארענדאר כיבד אותי תיכף במכת
לחי ויצעק עלי "הוי גנב בזוי האם בעבור זה
שהאכלתיך וכיבדתיך שלמת רעה תחת טובה ונועזת
לגנוב מביתי כלים האלה? ועתה אני אלמדך איך
להיות גנב" תיכף לקחו חבל ויקשרו את ידי
עם רגלי וישליכו אותי אל תוך העגלה ויתחילו
לנסוע עמדי אנכי בתחילה נבהלתי מאד עד אשר
לא היה ביכלתי לענות מאומה. רק כאשר נסעו עמדי
כברת ארץ התחלתי לבקש שיניחו אותי כי אני
לא גנבתי וכי זאת האמתחת שנמצאה בה הגנבה היא
של האורח השני אשר נעלם פה ביער אחר בראותו
שרודפים אחרינו. אבל הם שחקו על דברי ואמרו
לי הוי גנב! גנב! מדוע שברת את מוחך זמן בל עד
אשר נפלת על השכל לחדש שקר זה" ועוד בעטו
בי ברגלים ואמרו לי שתיקתך יפה מדיבורך. אנכי
ראיתי והבנתי שלא יועיל לי שום תירוץ נשאתי
את עיני לשמים והצדקתי עלי את הדין הם הובילו
אותי העירה פאלטאווא ושם מסרו אותי ביד הפאליציי.
כתבו עלי כתב האשמה שנקרח פראטיקאל" וישימו אותי
בלילה בבית האסורים בין אנשים מושחתים גנבים
ומרצחים.
הבקר
אור ויראו האסורים כי הובאה להם מציאה חדשה
שיש יהודי עם זקן ארוך ופיאות ארוכות התחילו
לסבב אותי ואמרו לי שאצלם הוא המשפט כאשר יבוא
אסיר חדש אצלם הוא מחויב לתת כסף מקנה הנקרא
"איינקויף געלד להיות נחשב בין החברה לאיש
החברה, ובאם לאו הוא הפקר. אנכי התחלתי להתחנן
אצלם כי אין לי אף פרוטה אחת וכי הכל לקחו
ממני גם אמרתי להם שמלבד זה אינני רוצה
להיות בין החברה בי מעולם לא גנבתי ולעולם
לא אגנוב אבל המה שחקו עוד יותר ממני והתחילו
לעשות ממני ליצנות, זה משך אותי בפאות שלי וזה
משך את הזקן שלי. אנכי נשאתי שוב את עיני
לשמים ואמרתי שרבונו של עולם אני שלך הזקן
שלי שלך גם הפאות שלי הן שלך עשה נא למען שמך
ואל ישלטו בי ידים מגואלות אלה. האסירים הבינו
שאני מתפלל איזו תפילה לשמים ויפערו את
פיהם בשחוק גדול לבזות אותי בכל מה דאפשר נשאר
אצלם לברור מהם ג' שופטים שיעיינו בדיני ויחליטו
השופטים שבאם לא אתן להם "איינקויף געלד" יכבדו
אותי עם "שמייסין" ואחר השמייסין אקרא ג"ב
איש ההברה. תיכף קראו לפני את הפסק וימשכו
אותי על ספסל ארוך, אסיר אחד ישב על צוארי
השני ישב על רגלי ויכבדו את השופטים שהמה יהיו
הראשונים אל ה"שמייסען" ויהי כאשר נתן לי אחד
מהם מכה אחת התחיל לצעוק תיכף בקול גדול
ונורא על כאב ידו כי נתנפחה ידו תיכף העור
שעל כף ידו ננתקה בבמה מקומות והדם התחיל
לזוב. האסירים נבהלו מאד ונעשה רעש גדול ביניהם
ויריצו אל החדר הזה שומרים עם השר של בית
הסוהר ויובילו תיכף את האסיר החולה אל בית
החולים. אני נשארתי יושב במנוחה מעט אח"כ
ראיתי כי האסירים מתלחשים זה עם זה תחד אמר
שאני מכשף ואחד אמר לא כן רק שאני אדם גדול
וצדיק בין כך ובין כך היה להם דרך ארץ נגדי
ולא הפריעו את מנוחתי כאשר ראו שאני מתפלל
בכל יום נפלה עליהם עוד אימה ופחד ושתקו כולם
מעט מעט התחילו לקרוא אותי בשם "ראבין".
בין האסירים
נמצא אסיר אחד שקראו אתו בשם "ציגאניק' בתחלה
חשבתי שכן הוא באמת שמוֹ וכי הות נכרי אבל אח"כ
נודעתי שזה הוא יהודי מעיר בפולין שנטמע
בין הציגיינער ונעשה גם הוא ציגיינער כמוהם
ונתפס על דבר גניבת סוס. שמו האמיתי הוא
יעקב אנכי הבנתי תיכף כי רק בעבור זה נתפסתי
אל בית האסורים כדי להוציא את היהודי מעמקי
הקליפות והתחלתי להתקרב בכל פעם יותר ויותר
אל הציגאניק ההוא עד שפעלתי אצלו להיות
נכנס בדברים עמי ויספר לי תולדתו ומה שהביאו
לזה להטמע בין הציגיינער כי היה יתום מאביו
ואמו והעיר גידלה אותו עד שנעשה בר מצוה
הוא התחיל להניח תפילין מאז והלאה עזבו אותו
לדרכו שיתחיל בעצמו לעבוד על לחם והשכיר עצמו
אל איזה בעל עגלה ונעשה ע"י זה מבין על סוסים
עד שהתחיל לסחור מעט עם סוסים. כאשר הציגיינער
סוחרים ג"כ עם סוסים נתודע פעם אחת עם מחנה
ציגיינער שהיו בפולין והתחיל לשתות ולשכר
עמהם גם נשא עינו על אשה אחת אשר ראה בין הציגיינער
ועי"ז נתמשך ונתקשר עמהם וזרק את כל היהדות
והתלבש במלבושי ציגיינער ונסע עמהם ביחד
במה שנים כבר הוליד שני בנים עם הציגיינערין
וקשה לו להפרד ממנה סוֹפו היה שנתפס ע"י גנבה
של סוסים וחרצו השופטים משפטו לשבת במאסר שש
שנים, שנה אחת עברה ועוד עליו לשבת שנה אחת.
מאז והלאה
התחלתי לעורר בבל פעם את הציגיינער הזה מה
שתהיה תכליתו והוכחתי אותו בטוב בדברים
היוצאים מן הלב מעט מעט נכנסו דברי בלבו
הכרתי בו סימני תשובה שרוצה לשוב אל היהדות.
פעם אחת סיפר לי בבוקר בבהלה גדולה שחלם לו
בלילה שראה את אביו ואמו אשר כבר מתו ואמרו
לו שכל מה שיאמר לו היהודי האסיר עם הזקן
הארוך ישמע לקולו ולא יטה ימין ושמאל מדבריו
בי אם לאו יחנקו אותו בלילה על משבבו. אנכי
התחלתי ללמוד עמו פסוקי קריאת שמע הלבשתיו
תפילין ומנעתי אותו מאכילת טרפות פקדתי
עליו שיתענה בכל שבוע ב' וה' בכל לילה כאשר האסירים
ישנים ישב על הארץ שעה אחת ויבכה בדמעות
ויתחנן בלחש אל השי"ת שירחם עליו ויקבל אותו
בתשובה. אחר איזה שבועות בא אל הציגייניק הזה
מכתב בלשון רוסיא ובו כתוב לאמר שידע כי
צרה גדוֹלה קרה לו והיא שכאשר נסעו אשתו
וילדיו פעם אחת בחפזוֹן מן ההר אל מורד ההר
נפלו שני ילדיו מן העגלה העגלה עברה עליהם
והמיתה אותם תיכף במקומם גם האם שלהם נפלה
מן העגלה ושברה רגל אחת וגם נפצעה בכל הגוף
הובילו אותת אל בית החולים ונצרך לה כסף
על כן היא מבקשת מאד ממנו שישלח לה לכל הפחות
כ"ה רו"כ כי ידעה שיש לו אצלו בבית האסורים
כסף הרבה. הוא סיפר לי תיכף דברי המכתב אמרתי
לו שזה סימן טוב שנתקבל בתשובה כי לא נשאר זכר
מן הממזרים שלו כאשר שמע את דברי אלה שמח
מאוד והודה להשי"ת בדמעות על לחייו אמרתי לו
שיוכל להיות בטוח כי קרבה ישועתו וגם ישועתי
לבוא במהרה. אז התחיל לבקש אותי שלא אעזבנו
בשום אופן כאשר התחלתי במצוה זו להוציאו מן
הטומאה כן אגמור את המצוה הגדולה הזאת כי
בלעדי לא ידע כלל מה לעשות. אנכי הבטחתי לו
שאעשה עבורו כל אשר יהיה ביכולתי לעשות
ולא אעזבנוּ.
מאז והלאה
השכיב משכבו אל משכבי ועסקתי עמו בעניני
מוסר ויהדות עד שעשיתיו לבעל תשובה גמור לא
ארכו הימים אחר כך היה זה בליל ט"ו באב ראיתי
בחלומי והנה אליהו הנבית עומד לנגדי ויאמר
אלי קום לך מהר מזה אל תירא כלל ותלך העירה
זלאטאפאלי ושם תהי' שמש העיר ואיקץ תיבף בבהלה
גדולה בטחתי בהשי"ת ולקחתי תיכף את אמתחתי
וביקשתי ללכת משם בתוך זה נזכרתי שהלא הבטחתי
אל הבעל תשובה שלא אעזבנו ואמרתי יה" מה שיהי'
כי אם השי"ת יעשה לי נס ממילא ינצל גם הוא
על ידי כי לא אוכל לשנות את דברי. תיכף עוררתי
את הבעל תשובה ואמרתי לו אל תתמהמה כלל רק תלך
אחרי ותכניס ידך בחגורה שלי ויקם וילך אחרי
ויהי כי באנו אל הדלת הראשונה ראינו שהדלת
פתוחה וכולם ישנים בתרדמה גדולה הלכנו
הלאה וכן הי' בדלת השניה ער כי באנו אל השער וראינו
שגם שומר השער יושב בתרדמה גדולה והמפתח תחוב
בחור הדלת אז פתחתי את השער ויצאנו בשלום נם
מן העיר, יצאנו בל מפריע, הלכנו כל הלילה
ולא ידענו אנה אנחנו הולכים. ויהי בבוקר
באנו אל איזה כפר ושם היה דר יהודי הלכנו אל
ביתו לנוח מעט מן הדרך שם נודעתי שלא תעינו
בדרך רק דרכנו ישר נוכח הדרך העולה העירה
זלאטאפאלי. ואחר ג' ומים באנו אל זלאטאפאלי
ונעשיתי שם שמש כאשר אספר לכם פעם אחרת
את הבעל תשובה עשיתי ליהודי שלם ושלחתיו למקום
אחר .שם עמ' 31-51.
קול ביער
אנוכי שומע
קול ביער
אנוכי שומע
אב לבנים
קורא
בני
בני איפה ישבתם
מדוע
עלי כל כך שכחתם
בני
בני לכו לביתי
כי
אני יחיד בביתי
אבא
אבא איך נבוא אליך
כי השומרים
עומדים על שעריך
'
הוא מבקש
רחמים על ישראל
פעם
אחת היו ביחד בראש השנה אצל הסבא קדישא משפאלי
הצדיקים הקדושים ר' ליב מוכיח מפולנאה ר' לייב
הכהן מברדיטישוב ר' משולם זושא מהאניפאלי ור'
מרדכי מנעסכיז ישבו ביחד אלה החמשה עמודי
עולם. אחר שהלכו מן השלחן בחדר מיוחד לשתות
מי דבש וידברו אז רק מעניני משיח וקץ הגאולה.
בתוך הדיבורים אמר ר' משולם זושא לר' ליב מוכיח
בזו הלשון; אתה ליב אשם יותר מכולנו בדבר עיכוב
ביאת המשיח כי הלא מוכיח ישראל אתה ולמה
אין אתת מוכיח להם בתוכחות גדולות שיעשו תשובה?
אז עמד הסבא קדישא על רגליו ויאמר הן רואה אני
מאין באו דבורים אלה בפי ר' משולם זושא?
וירם הסבא קדישא את ידו אל השמים ויאמר;
רבונו של עולם הנני נותן לך תקיעת כף שעל
ידי תוכחות ויסורין לא יחזרו ישראל למוטב יותר
ולמה לך לייסרם על חנם כי הלא צופה אתה מראש
מה שיהיה בסוף? וע"כ אני מבקשך שתהיה אב
טוב לכל ישראל וכרחם אב על בניו, אעפ"י שאיננו
ישר בעיניו כן תרחם עלינו ועל כל ישראלי ויבך
מאוֹד באמרו דברים חלה בקול חוצב להבות
אש ויבכו כלם. שם עמוּד
98.